הפעם החתולה הגזימה ואיתגרה אותנו עם חרדון, הוא היה המום והילדים לא פחות.
בניסיון להציל אותו הוא ברח, ניצוד שוב, שוחרר שוב ובתקווה נמלט לשיחים.
הילדים קיבלו שיעור חשוב על הסתכלות על האחר על כל צדדיו: מתפנקת ואהובה ושלנו ומצד שני ציידת אכזרית וקשוחה,
שיעור על מגבלות היכולת שלנו ולעזור ולשנות דברים שהם פשוט דרך הטבע.
המקומות בהם האינסטינקטים יותר חזקים מהכל וכן, החזק שורד.
ואני, אני לא יכולתי שזה לא יהדהד עבורי את המצב והאם אכן ביכולתנו להתעלות על אינסטינקט הרודף-נרדף צייד-ניצוד חזק-חלש והאם אכן מותר האדם מה...
והאם אכן יגור ... עם ...
רוצה להאמין שכן, רואה שפעמים רבות אכן כך אך גם יודעת שבבסיס, אנחנו חלק מהטבע ולעיתים פשוט חיות.
איזה חלק בנו ינצח?
הטבעי או האנושי?
אם לא הייתי יודעת שמדובר בצייד היה אפשר לראות בה כמעט דו קיום...
איך הרגע ונקודת המבט לפעמים משנים הכל
מזל שאנחנו יודעים לראות מעבר לרגע
(שירה בז-ארז)
